10/11/23 יום חמישי כניסה ראשונה של הצוות לעזה, הפעילות התחילה במ״פ שאטי, היחידה קיבלה משימות מורכבות של פשיטה בתא שטח מסויים. בתוכו היו אינדיקציות לחטופים , בהמלך הפשיטות היינו צוות כוננות של פשיטה מהירה להחזרת חטופים שנמצאים באיזור. המטרה הייתה מאוד ברורה לחסל כמה שיותר אויב לטהר את כל מ״פ שאטי ומעל הכל להשיב חטופים. בתוך כל הדבר הזה אלון היה הנווט חוד של הפלגה, ואף הוביל את כל היחידה למשימות הכי מורכבות שרק אפשר לחשוב עליהן. אלון תמיד היה הראש מאחורי כל משימה. תמיד ידע את התשובות לאן ללכת ומאיפה. כולם הלכו אחריו תמיד בעיניים עצומות. לאחר שבוע של לחימה סיימנו לטהר את האיזור יצאנו ליחידה לאיפוס ציוד ונוהל קרב חדש שהיחידה קיבלה. בזמן הזה שאנחנו ביחידה אנחנו מתאמנים ומתכננים לילה ויום. מתכוננים למשימה הכי גדולה שלשמה התאמנו כל השירות. 03/12/23 כניסה ראשונה לחאן יונס של חטיבת הקומנדו. קיבלנו משימה להגיע לעומק חאן יונס, לאחר ציר הליכה של 7 ק״מ בלילה, בדרך אנחנו חוצים שטח לא מטוהר, הרבה פיצוצים מסביב חיל האוויר מפציץ מסביבנו, תחושת ביטחון גדולה. לבסוף מגיעים לאיזור שאליו תכננו להגיע, נתקלים במחבלים, מחסלים ועומדים במשימות שהוטלו עלינו. נלחמנו 60 יום ברציפות בחאן יונס, המון משימות, הרבה אויב, עייפות, געגוע, אבל הכי חשוב רצון לפרק את האויב. וכמו שתמיד אלון היה אומר חייבים להיות מאוחדים זה הכוח שלנו זה מה שמבדיל אותנו מהאויבים שלנו. אלון בכל התקופה המאתגרת הזאת הוביל את הצוות, ולא רק בלחימה אלא גם בערכים והמנטליות החזקה שהייתה לו שלא אפשרה לו להראות לאחרים שקשה לו, הוא ידע כמה שלכולם קשה, אבל עמוק בפנים הוא ידע שאם הוא יראה חוזקה וירים את כולם ברגעים האלה, זה מה שיעשה את השינוי ויגרום לכולם להמשיך קדימה ולדרוס כל דבר שרק ינסה לעצור אותנו. וכך היה אלון נתן לכולם את הכוחות, החיוך הזה שלא ירד לו מהפנים לא משנה באיזה סיטואציה, תמיד הקפיד לחייך ולהראות לכולם שאין דבר שעומד בפני כוח הרצון. לאחר 60 יום של לחימה רצופה יצאנו הביתה, למשפחות, לחברות, לחברים ולדברים שאנחנו הכי אוהבים. לקחנו אוויר לנשימה ולאחר סופ״ש קצר. מיד ביום ראשון חזרנו להילחם בחאן יונס בתא שטח חדש. זה היה 3 שבועות לפני השחרור כבר הרגשנו את הסוף של השירות, עדיין מאוד חדים בכל משימה שקיבלנו ידענו שעד הרגע שאנחנו לא בחוץ זה לא נגמר ושעלינו להיות מפוקסים וחדים. קיבלנו משימה מאוד משמעותית באיזור ״בית החולים נאצר״, האיזור הזה היה רוויו במחבלים שניסו להזדנב בנו בכל רגע שרק יכלו. חיסלנו הרבה מהאויב באיזור. הכוונו המון אש של חיל האוויר ותרמנו הרבה בפאן המודיעיני שהצלחנו לאסוף בשטח. 10/02/24 פשיטה לילית שאלון מוביל את הצוות, שעובר בהצלחה מתמקמים בו ומתכוננים ליום על מנת לשלוט על איזור מסויים. 11/02/24 יום ראשון בבוקר מתחילים לצוץ מכל פינה מחבלים שניסו להגן על האיזור שבו שלטנו עליו. הצוות והיחידה מצליחים לחסל באותו יום באיזור ה-30 מחבלים, עומדים במשימות שהוטלו עלינו. לצערנו בדימדומים, האויב כנראה הבין איפה אנחנו שוהים בשל חיסול רב של האויב בסביבה, יורים עלינו חולייה של מחבלים שני RPG על המבנה שבו שהיינו. אלון נהרג בזמן שהוא וחבריו לצוות ניסו לחלץ את אחד מחברי הצוות. לצערנו אלון ועדי אלדור זכרונם לברכה לא שרדו את הפיצוץ לאחר שחבריהם לצוות נלחמו על חייהם. לאחר השבעות הצוות חזר להילחם בעזה למען אלון ועדי. אלון היה רוצה שנחזור למקום שבו הכל קרה ונשאיר את החותמת שהיה משאיר בכל מקום אליו הגיע, וכך קרה הצוות חזר לשם והשמיד את כל השכונה שבה הכל קרה עד שנשאר שם רק חול ואויב מחוסל.